ספר המצוות, מצוות לא תעשה ר״ט

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 208 ספר המצוות Negative Commandments 210 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצוות רמג–רנ: דבר א אל ב"י ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' פירו' מצות נזיר מפורש במס' נזיר ואומר שם דף ב' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה ללמדך שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין שהוא מביא לידי ניאוף, כי יפליא כי יפריש ונזיר לשון פרישה שפורש עצמו מן היין לשם שמים, מיין ושכר יזיר חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל, פי' מיין ושכר כתרגומו מחמר חדת ועתיק שהיין ישן משכר, וכל משרת לשון שרייה וכן בלשון משנה ופ"ג מינין דף ל"ד נזיר ששרה פתו ביין, ותנן שם ר' יוסי אומר החרצנים הם הפנימים שזורעין אותן, והזגין הם הקליפה החיצונה שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל, כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו פירוש קדוש יהיה השער לגדל פרע של שער ראשו, ופירו' של פרע גידול של שער וכן את ראשו לא יפרע ואין קרוי פרע פחות משלשים יום, כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר אלהיו על ראשו כל ימי נזרו קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף מלטמא למתים הרי יש כאן שמנה לאוין בנזיר: א שלא ישתה יין ושכר ולא שריית' ולא חומץ שלהם. ב שלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים. ג שלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקין. ד שלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים. ה שלא יאכל הזגים. ו שלא יכנס באהל המת. ז שלא יטמא למתים. ח תער לא יעבור על ראשו. שנינו בנזיר דף ל"ד כל הסוגיא שלשה מינין אסורין לנזיר הטומא' והתגלחת והיוצא מן הגפן ובפרשה מפורש פרי ופסולת פרי כאשר בארנו, הראוי לאכילה שיעורו בכזית, והראוי לשתייה ברביעית, דתניא בתוספתא דנזיר מביא כוס מלא יין ונותן זית איגור לתוכו ושופע ואם שתה כיוצא בו חייב ואם לאו פטור דברי ר"ע ר"א בן עזריה או' אינו חייב עד שישתה רביעית יין וסוגי דעירובין דף ד' שאומ' גפן כדי רביעית יין לנזיר כראב"ע אמנם בירו' דנזיר גרסינן משנה ראשונה עד שיתה רביעית יין דהוו דרשי שכר מה להלן רביעית אף כאן רביעית, חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתייה בכזית, בפ' שלש מינין דף ל"ד אבל העלי והלולבין ומי גפנים וסמדר הרי אלו מותרין לנזיר שאינן לא פרי ולא פסולת אלא מן העץ הם נחשבין, וכן שכר של תמרים ושל גרוגרות מותר לנזיר, זה שנאמר בתורה כל משרת ענבים דרשוהו רבותינו בנזיר פ"ג מינין דף ל"ו ובפסחים דף מ"ה לאסור טעם בעיקר שכל דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין אסור לנזיר ולוקה עליו והוא שיאכל כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס, ותניא בירושלמי דנזיר פ"ג מינין כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה פירו' בכדי אכילת פרם ולמד משם שאין אומרים בנזיר היתר מצטרף לאיסור שאם כן מכיון שאכל כזית ממנה יהא לוקה, תניא בפרק ג' מינין נזיר דף ל"ז מכל אשר יעשה מגפן היין מלמד שכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה כיצד הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג ואכל מן התערובת כזית לוקה וכן אם שתה כזית או רביעי' תערובת יין וחומץ לוקה, עוד שם בדף ל"ח תניא נזיר שאכל כזית ענבים וכזית חרצן וכזית זג, וכזית צימוקין, ושתה רביעית יין הר"ז לוקה חמש מלקיות, ולוקה מלקות ששי משום לא יחל דברו השוה בכל הנדרים, וכן אם אכל כזית זג או כזית ענבים לוקה שתים אחד משום זג ומשום ענבים, ואחד משום לא יחל דברו השוה בכל הנדרים מיימו' פ"ה דהלכות נזירות ועי' שם במגדל עוז נזיר ששתה רביעית יין ורביעית חומץ אינו לוקה אלא אחת שמשמעות המקרא לא ישתה יין ושכר ואפי' החמיצו שנינו בפ"ג מינין דף מ"ב נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אע"פ שהוא חייב לשמים על כל כל רביעי, ורביעי' אינו לוקה אלא אחת משום יין ואחת משום לאו דלא יחל דברו ואם התרו בו על כל רביעית ורביעית ואמרו לו אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת, אמרו חכמים בפ' כל שעה דף מ' ובע"ז דף נ"ט ובכמה דוכתי לך לך אמרין נזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב פן ישכח ויאכל מן הענבים, וכן יתרחק ממושב שותי יין פן יבא לידי מכשול, עוד שם בפ"ג מינין דף מ"ב נזיר שגלח שערה אחת לוקה בין בתער בין בזוג והוא שקצצה מעיקרה כעין תער, שם דף ל"ט העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר שערו אינו לוקה אבל ביטל מ"ע שנ' קדוש יהיה גדל פרע וגומ' כאשר יתבאר בסמ"ע מ"ע קכ"ז עוד שנינו שם דף מ"ב נזיר החופף על שערו בידיו וחוכך בצפרניו ואם השיר שער אינו חושש שהרי אין כוונתו להשיר שער ואפשר שלא ישיר אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער, אמנם אם עשה כן אינו לוקה, עוד שנינו שם בפ"נ מינין דף מ' נזיר שגלח כל ראשו אינו לוקה על התגלחת אלא אחת ואם התרו בו על כל שער ושער ואמרו לו אל תגלח והוא מגלח לוקה על כל אחד ואחד, שנינו בנזיר ריש פירקא כל כנויי נזירות כנזירות כיצד מקומות העלגים שמשני' את הדיבור ואומרים הריני נזיק נזיח פזיח הר"ז נזיר, שם דף ג' האומר הריני נזיר מן החרצנים בלבד או מן הזגין בלבד או הריני נזיר מן התגלחת או הריני נזיר מן הטומאה בלבד הר"ז נזיר גמו' וכל דקדוקי נזירות עליו ואע"פ שלא הי' בלבו להזיר אלא מדבר זה בלבד הואיל והדבר שנדר עליו ממנו אסור על הנזיר הר"ז נזיר גמור, בנזיר כל הסוגי' ממשמעו' המשנה וגמ' שם דף י"א וע"ש בפיר' המשניות דף ס"ז ע"א מסקינן מזגו לו כוס של ין ונתנו לו לשתות, ואמר הריני נזיר ממנו הר"ז נזיר גמור, ואם היה מר נפש או כעוס או מתאבל והיו מבקשין ממנו שישתה כדי לשכח עמלו ואמר הריני נזיר ממנו הר"ז אסור באותו כוס בלבד ואינו נזיר שלא נתכוון זה אלא שלא ישתה כוס זה, וכן שכור שנתנו לו כוס ואמר הריני נזיר ממנו הר"ז באותו הכוס בלבד ואינו חייב כנזירות שלא נתכוין זה אלא שלא ישכרו אותו יותר מדאי, ואם הגיע לשכרותו של לוט אין דבריו כלום ואינו חייב על כל עבר' שיעשה שמשהגיע לשכרותו של לוט אינו בן חיוב עור שנינו שם בדף דלעיל כל הסוגיא האומר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין או מטמא למתי' או מגלח שערו הר"ז נזיר ואסר בכולם מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, עוד שם נדר בנזיר ואומר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין או בטומא' או בתגלחת ואלו הייתי יודע כן לא הייתי נודר ה"ז נזיר וחייב בכולן כרבנן דר שמעון שהרי הוא יודע שאסר עצמו באחד משלשה מינין, וכבר בארנו לעיל שאפי' לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן עוד שם אומר ידרע אני שהנזיר אסור בכל אלו אבל היה בדעתי שמות' לי לשתות יין מפני שאינו יכול להיות בלא יין הר"ז אינו נזיר לרבנן מפני שאלו בכלל נדרי שגגות מבוארים לעיל בסי' רמ"א ע"ג ובסימן רמ"ב שאינן צריכין שאלה לחכם בנזיר דף כ"א האומר הרי ידי נזירה הרי רגלי נזירה לא אמר כלום הרי ראשי נזיר כבדי נזירה הר"ז נזיר מפני שנדר באבר שאם יטול מן החי שימות בנזיר דף י"א הנודר בנזיר בשוגג או באונס או שנדר לזרז חבירו או דרך הבאי הר"ז פטור כשאר נדרים ומי שנדר בנזיר וניחם על נדרו הר"ז נשאל לחכם ומתיר לו נזירותו כדרך שמתירין שאר הנדרים כדאיתא בפ' שני דנזיר, דף ט' קטן שהגיע לעונת הנדרי' ונדר בנזיר הר"ז נזיר ומביא קרבנותיו אע"פ שעדין לא הביא שתי שערות כשאר נדרים, ושנינו בנזיר דף כ"ח האיש מדיר את בנו הקטן בנזיר אע"פ שלא בא לעונת נדרי' ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ודבר זה אמר רבי יוחנן שהיא הלכה מפי הקבלה ואינו נוהג בשאר נדרים, נזירות נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית לפיכך מי שנדר בנזיר בזמן הזה הר"ז נזיר לעול' שאין לנו בית כדי שיביא קרבנותיו במלאת ימי נדרו, אין נזירות נוהגת אלא בא"י ומי שנדר בה"ל קונסין אותו ומחייבין אותו לעלות לא"י להיות נזיר כא"י כמניין הימים שנדר כמו שהורו בית הילל להילני המלכה בנזיר דף י"ט וכל הסוגיא מו"ס במיימוני פ"ג דנזיר וע"ש במגדל עוז לפיכך מי שנדר בזמן הזה בח"ל כופין אותו לעלות לא"י ויהי' נוהג נזירות שם עד שימות או עד שיבנה בית המקדש ויקריב קרבנותיו במלאת ימי נזרו וכל זמן שהוא בח"ל הר"ז אסור לשתות יין ולהטמא למתים ולגלח וכל דקדוקי נזירות עליו אע"פ שאין ימים אלו עולין לו' ואם עבר ושתה או גלח או נטמא לוקח מסקי' בנזיר דף ז' כל הסוגיא סתם נזירו' שלשים יום כיצד מי שאמר סתם הריני נזיר אין פחות מל' יום, אפי' אמר הריני נזיר נזירות גדולה הרבה מאד הר"ז נזיר ל' יום שהרי לא פירש זמן, פירש זמן פחות משלשים יום כגון שאמר הריני נזיר יום אחד או עשרה ימים או כ' יום הר"ז נזיר שלשים יום שאין נזירו' פחות משלשים יום ודבר זה הלכה מפי הקבלה, פירש זמן יותר משלשים יום הר"ז נזיר ככל מה שפי'. עוד שם דף ח' מי שאמר הריני נזיר לעולם או כל ימי חיי הר"ז נזיר כל ימי חייו שם דף ד' כל הסוגיא מו"ס ומה בין נזיר לעולם לזמן קצוב שהנזיר לזמן קצוב אסור לגלח עד סוף ימי נדרו שנ' כל ימי נדר נזרו תער לא יעבו' וגומר, אבל נזיר לעולם אם הכביד עליו שערו מיקל בתער מי"ב חדש לי"ב חדש ומביא קרבנותיו שלש בהמו' כשיגלח שנ' באבשלום והיה מקץ ימים לימים וגו' ואבשלום נזיר עולם היה ודבר זה הלכה מפי הקבלה, ונזיר עולם שנטמא הר"ז מביא קרבן טומאה ומגלח תגלחת טומאה כמו נזיר לזמן קצוב, עוד אומר שם כי שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה. וכיצד היה דינו היה אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר היה ליטמא למתים ודבר זה הלכה מפי הקבלה, לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הר"ז נזיר מן היין ומן התגלחת לעולם, ואינו מגלח כל שנים עשר חדש כשאר נזיר עולם ומותר לטמא למתים ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון אינו נזיר, ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול להשאל על נדרו שנזירות שמשון היתה לעולם, האומר הריני נזיר בשמשון בן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים עיניו הרי זה נזיר כנזירות שמשון ואף ע"פ שאיפשר שנעשו מעשים אלו לאיש אחר, שמואל הרמתי נזיר עולם היה כמו ששנינו בנזיר דף ס"ו לפיכך האומר הריני נזיר כשמואל הרמתי כבן חנה בן אלקנה כמי ששסף את אגג בגלגל וכיוצא באלו הר"ז נזיר עולם ואין אומרים שמא לאיש אחר שמעשיו כאלו נתכוון מיימו' פ"ד דנזירות מי שאמר הריני נזיר יום אחד לפני מיתתי הר"ז נזיר לעולם ואסור לשתות יין ולהטמא למתים ולגלח לעולם בנדרים דף י"ז האומר הריני נזיר אם אוכל ככר זו הריני נזיר אם אוכלה הריני נזיר אם אוכלנה ואכלה חייב כנזירות כמניין שאמר ומונח אחת אחת כל אחת מהן שלשים יום' ומגלח בסוף כל שלשים יום ומביא קרבנותיו, ומצות תגלחת הנזיר והבאת קרבנותיו יתבאר בסמ"ע מסקינן בפ"ג מינים סימן קכ"ז נזיר שנכנס לבית ושהה שם עד שמת שם המת, או שנכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג התיבה מעליו מדעתו, הר"ז לוקה שתים אחת משום לא יבא, ואחת משום לא יטמא, שהרי טומאה וביאה באין כאחד אבל אם נכנס כדרכו טומאתו קודמת לביאתו שמעת שיכניס חוטמו או אצבעות רגליו נטמא ואינו חייב משום ביאה עד שיכנס כולו, תניא בתוספתא ומביאה בפרק כיצד צולין פסחים דף פ"א וגם בנזיר דף ס"ג המוצא מת מושכב לרחבו של דרך והוא שלם שאין לומר בין פרקיו עבר, לנזיר ועושה פסח טהור, ולתרומה טמא ולא הותרה בה טומאת התהום, בד"א שאין שם מקום לעבור ומ"מ קורהו טומאת התחום מפני שלא נודע לאדם עד שנשחטו קרבנותיו, אבל אם יש מקום לעבור אף לתרומה טהור, ומפורק טהור אף לתרומה בד"א במהלך ברגליו אכל בטעון או ברכוב טמא שמהלך ברגליו אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל שיעבור בין פרקיו והרי היא ספק טומאה ברשות הרבים אבל טעון משאוי על כרחו נע ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו, נכנס לאהל המת או לבית הקברות בשגגה ואחר שנודע לו התרו בו ולא קפץ ויצא אלא עמד שם הר"ז לוקה והוא שישהא שם כדי השתחואה כמו טמא שנכנס למקדש שיבנה במהרה בימינו כדמפרש בשבועות דף י"ז אמנם היא בעיא שלא נפשטה אי גמירי שהייה חוץ לבית המקדש ונשאר בתיקו בנזיר דף י"ז ובפרק כהן גדול אמרינן כי הנזיר מותר בטומאת מת מצוה שנ' לאביו ולאמו לא יטמא אבל' מטמא למת מצוה ומפרש בגמרא בפ"ג מיני' דף ס"ג כל שקורא ואחרים עונים אותו אין זה מת מצוה שם דף מ"ד ומותר בתגלחת מצוה ואסור ביין מצוה כיין הרשות כיצד כדאמר רב פפא בפ"ק דנזיר דף ד מי שנשבע שישתה היום יין והרי מצוה עליו לשתות ואחר כך נדר בנזיר חלה הנזירות, על השבועה ואסור ביין ואין צריך לומר שהוא אסור ביין קידוש והבדלה שאינו אלא מד"ס:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא יגלח הנזיר, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" במדבר ו,ה.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יְגַלַּח הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ – שֶׁלֹּא יְגַלַּח הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ כָּל יְמֵי נְזִירוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו ה תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי לְמַטָּה בְּמִצְוַת גִּדּוּל שְׂעַר נָזִיר מצוה שעד. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נזיר לט, א שֶׁאֶחָד מְגַלֵּחַ בְּתַעַר אוֹ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר, אוֹ שֶׁתָּלַשׁ הַשֵּׂעָר בְּיָדוֹ כָּל זְמַן שֶׁקְּצָצָהּ מֵעִקָּרָהּ לוֹקֶה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהִנִּיחַ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לָכֹף רֹאשׁוֹ לְעִקָּרוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁאֵין זֶה כְּעֵין תַּעַר. הֶעֱבִיר עַל רֹאשׁוֹ סַם שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וְהִשִּׁיר אֶת שְׂעָרוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה, אֶלָּא בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. נָזִיר שֶׁגִּלַּח כָּל רֹאשׁוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם הַתִּגְלַחַת אֶלָּא אַחַת, וְאִם הִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל שֵׂעָר וְשֵׂעָר וְאָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ וְהוּא מְגַלֵּחַ לוֹקֶה עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת נ א נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵס, אֲבָל לֹא סוֹרֵק. כְּלוֹמַר, שֶׁחוֹפֵף שְׂעָרוֹ בְּיָדָיו וְחוֹכֵךְ בְּצִפָּרְנָיו, וְאִם נָפְלוּ שְׂעָרוֹת מִתּוֹךְ הַחֲפִיפָה וְהַפִּסְפּוּס אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, אַחַר שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ לְהַשִּׁירוֹ, וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יְהֵא נִשָּׁר מִפְּנֵי זֶה, אֲבָל לֹא סוֹרֵק בְּמַסְרֵק, לְפִי שֶׁהַמַּסְרֵק מַפִּיל וּמַשִּׁיר הַשֵּׂעָר בְּלִי סָפֵק, וְכֵן לֹא יָחֹף בַּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת הַשֵּׂעָר וַדַּאי, אֲבָל אִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת נָזִיר. וּלְעִנְיַן בְּמִי נוֹהֶגֶת, וּבְאֵיזֶה זְמַן, וְעֹנֶשׁ הָעוֹבֵר עָלֶיהָ, הַכֹּל כְּדִין שְׁאָר מִצְוֹת הַנָּזִיר שֶׁכָּתַבְנוּ. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְבָרֵר כָּאן שֶׁאִם גִּלַּח אֲפִלּוּ שַׂעֲרָה אַחַת יִתְחַיֵּב מַלְקוּת עָלֶיהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּנָזִיר פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה מִינִין נזיר מ, א אָמַר רַב חִסְדָּא לִלְקוֹת בְּאַחַת לְעַכֵּב בִּשְׁתַּיִם, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְּגִלּוּחַ כָּל זְמַן שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ בְּרֹאשׁוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לִסְתֹּר אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא בְּרֹב רֹאשׁוֹ, כְּלוֹמַר אֵינוֹ סוֹתֵר חֶשְׁבּוֹן יְמֵי נִזְרוֹ, אֶלָּא אִם גִּלַּח רֹב רֹאשׁוֹ, אֲבָל גִּלַּח מִעוּטוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל לָאו דְּתַעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, אֵינוֹ סוֹתֵר חֶשְׁבּוֹן הַיָּמִים בְּכָךְ. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁכָּל מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו נְזִירוּת וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה אָסוּר לְגַלֵּחַ אֲפִלּוּ שַׂעֲרָה אַחַת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְגִלַּח אֲפִלּוּ שְׂעָרָה אַחַת חַיָּב מַלְקוּת.

1 הזהיר הנזיר מלגלח. והוא אמרו תער לא יעבור על ראשו. ומי שגלח גם כן ראש הנזיר לוקה במתגלח ומעת שגילח שער אחת לוקה. וכבר התבארו משפטי מצות נזיר כלם במסכת נזיר. שם, שם:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אַל יְגַלַּח הַנָּזִיר

1 משנה תורה, הלכות נזירות פתח ↗

הַנְּזִירוּת הוּא נֵדֶר מִכְּלַל נִדְרֵי אִסָּר שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו ב "כִּי יִדֹּר נֶדֶר נָזִיר" וְגוֹ'. וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיְּגַדֵּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו ה "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ". וְאִם גִּלֵּחַ בִּימֵי נִזְרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו ה "תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ". וְכֵן אָסוּר לְהִטָּמֵא לַמֵּתִים אוֹ לֶאֱכל דְּבָרִים שֶׁאֲסָרָן הַכָּתוּב עָלָיו במדבר ו ד "מִגֶּפֶן הַיַּיִן" במדבר ו ד במדבר ו ח "כָּל יְמֵי נִזְרוֹ": עָבַר וְגִלֵּחַ אוֹ נִטְמָא אוֹ אָכַל מִגֶּפֶן הַיַּיִן הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם במדבר ל ג "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַנְּדָרִים. וְאַחַת מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁעָבַר עָלָיו מִדְּבָרִים שֶׁאֲסוּרִין אִסּוּר מְיֻחָד עַל הַנָּזִיר:

« ספר המצוות Negative Commandments 208 ספר המצוות Negative Commandments 210 »